מעניין לציין את התנועה האנרגטית שיוצרים השכול, הפחד והחרדה בגוף, לעומת התנועה האנרגטית שיוצרת השמחה בגוף. דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר בחודש אייר שבו מציינים את יום הזיכרון ויום העצמאות הסמוכים זה לזה. התנועה האנרגטית של השכול הפחד והחרדה היא כלפי מטה ופנימה: חוסר תנועה, כבדות, התכנסות פנימה, שקט. זוהי בדיוק האנרגיה של יום הזיכרון: דגל יורד לחצי התורן, התכנסות באבל, שירים שקטים ועצובים, נר נשמה קטן. לעומת זאת התנועה האנרגטית של השמחה היא ממש ההיפך- למעלה והחוצה: קלילות, תנועה מוגברת, יציאה החוצה, רעש. זוהי בדיוק האנרגיה של יום העצמאות: דגל עולה לראש התורן, יציאה החוצה למופעים וטקסים, שירים קצביים ורועשים, זיקוקי דינור באוויר!

לצערנו, האנרגיה של "יום הזיכרון" עולה ברובה על האנרגיה של "יום העצמאות". מציאות כזו של שכול פחד וחרדה מאד נפוצה בארצנו ובזמננו. נוכל למצוא אותה ב: מוות של איש קרוב, תאונה, פיטורין, גירושין, מצב כלכלי ומצב בטחוני רעועים.
ניתן אף לומר שכיום האויב העיקרי של הגוף, הרבה לפני הג'אנק, הסיגריות וחוסר הפעילות הגופנית, הוא הפחד, החרדה והסטרס היומי המעיק. הם יכולים לייצר בגוף סימפטומים ממש כמו של המחלות הכי קשות!

לכן, מי שחושק בבריאות, מוטב שיראה עד כמה השכול, הפחד, והחרדה תופסים אצלו מקום בחיים. להתאבל ולפחד זה בסדר אבל רק בזמנים מסוימים. אחרת זה מחליש את האנרגיה ואת מערכת החיסון שלנו ומכאן הדרך לחלות בכל מיני מחלות היא מאד קצרה.

לקריאת מאמרים נוספים, כנסו לאתר שלי- NATIREGEV.COM